יום שישי, 29 בינואר 2010

קווינסטאון


24 בינואר - היום נסענו די הרבה. בערך בצהריים סיימנו את ההפלגה החלומית במילפורד סאונד והתחלנו להדרים. באופן יחסי המרחקים פה קצרים מאוסטרליה, לפני שהספקנו להגיד ג'ק כבר היינו שוב בטה-אנאו. לקחנו אתנחתא קצרה שכללה ארוחת צהריים וכמובן מילוי מים טריים למיכלים, תדלוק וריקון אשפה ומים אפורים.

לקראת ערב נסענו לכיוון קווינסטאון, מצאנו חנייה ליד מרכז העיר, וקיימנו את ההבטחה לבנות, הלכנו לאכול פיצה אצל Winnie's. היה ממש אחלה פיצות, הבנות ואורי לקחו מנות אישיות, ההורים לקחו פיצה שכולה ירקות. הייתה אווירה נחמדה מאוד, יוסי הרשה לעצמו בירה קטנה בפעם הראשונה מאז ווייטנאם. אחרי שספגנו מערביות, מוסיקה של שנות ה-80 והאכלנו את הילדים, נסענו דרומה כ-40 ק"מ לנקודת שינה שהייתה ממש חשוכה בשעה שהגענו אליה. מקמנו את המוטור-הום כך שלא יהיה בנטייה וסגרנו לכולם את היום.

25 בינואר - התעוררנו בשעת בוקר מאוחרת במקום מקסים. היינו בתוך יער שצמחו בו עצי מחט עבים וגבוהים, האווירה הייתה שקטה. האזור היה ירוק ועשיר בדשא, כשמשמאל התגלה אגם ווקאטיפו המדהים. האגם היה צלול ושקט, ממש כמו מראה. ההרים האדירים שממערב השתקפו במים ויצרו מראה שרואים רק בגלויות, בקיצור ניו-זילנד.

כל מי שהתעורר ירד לשפת האגם, אספנו אבנים מיוחדות בגדלים ובצבעים בוהקים עקב מינרל שקיים באזור שמזכיר קוורץ, אלא שהוא זוהר יותר. ניצלנו את האבנים הקטנות והשטוחות להקצפה על האגם, השיא היה של יוסי – 12 פעמים.

התארגנו ונסענו לקווינסטאון, בירת האדרנלין, האקסטרים, הצעירים והחיים הטובים של ניו-זילנד. התחלנו בסיור קצר בגנים היפים, צומחים בהם עצי מחט עם גזעים עבים מאוד. ברווזים משכשכים באגמים, סירות מרוץ בכל פינה, המון צעירים במיטב בגדי הים והחיטוב על חוף האגם, בטיילת, בברים, בסמטאות הנעימות והמטופחות ובעצם בכל מקום.

אסתל והילדים בילו את אחר הצהריים בגן השעשועים ובו מתקנים לילדים גדולים וקטנים הסמוך לחוף האגם ובאזור הטיילת, הילדים נכנסו עם הרגלים למי האגם הקפואים, באותו זמן יוסי חזר לפיצרייה של אתמול בערב, העלה בלוגים לאינטרנט ושמר את התמונות ברשת – האינטרנט מצרך יקר בניו-זילנד.

אנחנו לא אנשי אקסטרים ובאנג'י, החלטנו להתרשם מעט מהעיר ולהמשיך לכיוון הר קוק, ההר הגבוה בניו-זילנד. רצינו לנצל את מזג האוויר המעולה של הימים האחרונים ולהגיע לפסגות הקרות במזג אוויר שיאפשר לנו.

המרחק מקווינסטאון להר-קוק כ-270 ק"מ, נסענו כ-120 ק"מ צפונה. בדרך עברנו את גשר הבנג' הראשון בעולם, הרים הדומים להרים האימתניים בסרט שר הטבעות בערך ב-10 בלילה מצאנו rest area, החנינו, העברנו את האוטו למצב שינה, לילה טוב לכולם.

עד כאן, בדרך להר קוק האי הדרומי, ניו-זילנד.

25-24 בינואר 2010.

יום ראשון, 24 בינואר 2010

מילפורד סאונד


היום סיימנו את המסע המופלא שלנו בפיורדלנד, אקורד הסיום היה מושלם!!

לאחר התארגנות זריזה, עזבנו את אגם גון ועלינו צפונה לכיוון מילפורד. ככל שהצפנו, נהיה קר יותר, הפסגות היו גבוהות יותר והשלגים היו מרהיבים וקרובים יותר. כל הלילה ירד גשם שוטף והיה מעונן מאוד, חששנו שלא נוכל ליהנות מהנוף המטריף של האזור. לבסוף הרווחנו ובגדול, העננים התפזרו ומה שנשאר מגשם הלילה היה מפלים שוצפים שהמים מהם צנחו מגובה של מאות מטרים בזרימה ובעיצוב שרק הטבע יכול ליצור.

עצרנו ליד הפסגה הגבוהה ביותר בפיורדלנד, כ-2,700 מטר, הצטלמנו, נגענו בשלג ואז נכנסנו עם המוטור-הום למנהרה באורך של קילומטר וקצת. חצינו את רכס ההרים והגענו בדקה הכמעט 90 לרציף הספינות של מילפורד.

יצאנו לים, ואנחנו שואלים איך אפשר לתאר מצב בו אנחנו באנייה המוקפת מים ירוקים ועמוקים, מפלי מים, פסגות מושלגות כשלפנינו קיר המתנשא לגובה של 1,692 מטר כשעננים קלים עוטפים את פסגתו – פשוט היינו מאושרים מיופיו של הטבע ואולי הפעם נמעיט במילים ונוסיף תמונות (היחס הוא 1:1,000).

הילדים נהנו מפינוקים באנייה ואנחנו נהנינו זה שהם לא הזדקקו לנו רוב הזמן. במסע הקצר למוצא של הפיורד לים טזמן ראינו יערות לוחכי מים, כלבי ים ניו-זילנדים, ציפורים, עיצובי סלע, פסגות בגוונים, גבהים ועיצובים מדהימים. כשעתיים וחצי היינו בים, זה נראה לנו כמו חוויית שיכרון חושים של יום שלם.

מספיק מילים, ומעכשיו תמונות!!!!!!!!

עד כאן, מילפורד סאונד האי הדרומי, ניו-זילנד.

24 בינואר 2010.