יום ראשון, 24 בינואר 2010

הפלגה ותולעים זוהרות


סוף-סוף יצאה השמש ובגדול, גם היום הזה היה יום גדול עם חוויות שתקפו את כל החושים האפשריים.

כמובן שהתארגנו בלוגיסטיקה. איך אפשר בלעדיה. יצאנו מנקודת השינה לכיוון טה-אנאו. החנינו את המוטור-הום בסמוך לספרייה הציבורית שבה יש אינטנט אלחוטי בחינם!!! ממש נס, אולי נשאר כאן עד סוף הטיול. מעברו השני של הכביש יש לונדרומט נחמד. אז גם כביסה ולאחריה מייבש היו חלק מסדר היום המשפחתי. לאחר מכן השלמנו מוצרים בסופר-מרקט המקומי ויצאנו להפלגה מ ד ה י מ ה!!!

השמש יצאה, הרוח שככה ואגם טה-אנאו שרק אתמול היה סוער ואפור היה היום שקט וכחול, כאילו מישהו נתן לו פרוזאק, ווליום ועוד כמה חפיסות של כדורים נוגדי דיכאון. יצאנו להפלגה בת 16 קילומטר. הנוף היה מטריף, פסגות מושלגות של הרי קפלר בצפון הרחוק, פיורדים ומפרצונים שנשברים בצורות שרק הטבע יכול ליצור, המון מים צלולים, יערות גשם עבותים ומצלמה שלא מפסיקה להקליק.

הגענו לחלקו הצפוני מערבי של האגם כדי לצפות בתולעים הזוהרות. אלה תולעים שחיות במערות חשוכות וריאקציה במערכת העיכול שלהן גורמת לשחרור של זרחן שמאיר את הסביבה ועוזר להן לתפוס את טרפן. לאחר הסבר קצר נכנסנו לתוך קטע של מערה שנמשך לאורך קילומטרים בעומק ההר. יש נחל פנימי במערה שזורם בשצף קצף בין הנקיקים ונותן להם מראה מרענן ונעים של גווני חום בהיר עם מעט כתום. צעדנו כמה עשרות מטרים בשביל מסודר עם הדרכה שהסבירה על התולעים, הקורים הנמתחים מהן ומחזור החיים המרתק.

בשלב מסוים נכנסנו לסירת אלומיניום, היה כל כך חשוך שלא ראינו את המדריך שלנו שהיה פחות מחצי מטר מיוסי וגרר את הסירה לאורך המערה הצרה בעזרת כבלים ממתכת שהשתלשלו מהתקרה ונמתחו לרוחבה.

זה הרגע שבעיני יוסי היה אחד המרתקים והמרגשים בחייו התיירותיים. נכנסנו לחלל אפל לחלוטין. בתקרה היו מספר קבוצות של מאות תולעים זוהרות. נראה שתקרת המערה היא בעצם כיפת השמים וכל תולעת היא כמו כוכב בספירה השמימית. היו שם מקבצים שהזכירו את קסיופיאה, את הצייד ואפילו את הצלב הדרומי שניתן לראותו רק מחצי הכדור הדרומי.

לאחר מספר דקות של התעלות והתפעמות מהיצורים הפשוטים האלה, שתגובה כימית במערכת העיכול שלהן גורמת לבן-אנוש להיות מאושר מתמיד, המשכנו לסיור קצר בקרבת המערה וחזרנו בהפלגה לטה-אנאו.

שוב לוגיסטיקה, או יותר נכון מכאניקה וכימיה. חזרנו למציאות, ניקינו את מיכל השפכים, רוקנו את מיכל המים האפורים (כיורים ומקלחות), מלאנו מיכל מים מתוקים, מלאנו מיכל דלק והספינה מוכנה למסע הבא.

אכן יצאנו למסע, נסענו צפונה מטה-אנאו לכיוון מילפורד. בדרך עצרנו לצלם פסגות מושלגות, אגמים צלולים להפליא שנותנים תחושה של מראה אמיתית, איזה יופי איך הנוף משתקף במים. המשכנו לאגם גון (Gunn), יצאנו לסיור מדהים ביער גשם, כל העצים מלאי טחב וצומחים עליהם מינם שונים של צמחיה משנית. חלק מהעצים בני 600-500 שנה ויש להם גזעים אדירים וצמרת גבוהה מאוד. הרגשנו כמו ביער שרווד בסיפורי רובין הוד. לאחר מעבר ביער המטמטם הגענו לאגם גון העוד יותר מטמטם. כולו מוקף פסגות המזדקרות לגובה של אלפי מטרים, שלגים בפסגות ורוח נעימה.

בין כל אלה, אכלנו, עשינו כלים, רבנו והתווכחנו, צחקנו ולמדנו, שאלנו שאלות ואפילו היה שיעור בעל-פה בכלכלה לבנות. זהו זה מחר בבוקר ניסע למילפורד סאונד, יש לנו שם עוד הפלגה. אחר-כך נראה מה נעשה...

עד כאן, אגם גון האי הדרומי, ניו-זילנד.

23 בינואר 2010.

יום שישי, 22 בינואר 2010

דאוטפול סאונד – Doubtful Sound


היום הזה ייזכר כאחד המוצלחים והמעניינים בטיול שלנו. לפני שנספר מה היה רק נציין שהיום אנחנו חוגגים את חגיגות ה-200, כלומר מאתיים ימים שלמים של טיול דינאמי, מרגש, מתחדש ומרתק – תודה על הזכות הגדולה שניתנה לנו לעשות דבר כזה.

כבר בשעת בוקר מוקדמת הייני ברציף הספינות שבאגם מנאפורי ליד הכפר הקטן מנאפורי. אגם מנאפורי נוצר לפני כמה אלפי שנים כשקרחון ענק נמס בסוף עידן הקרח האחרון. לאגם צורה משונה והוא מוקף בהרים גבוהים ומדהימים משני צידיו. הרי קפלר העצומים מצפון, והרי האנטר מדרום. לקח לנו כ-50 דקות לחצות את האגם המדהים הזה שבמבט מגבוה נראה כמו קורי עכביש. כל זרוע כזו של האגם היא מעין פיורד צר שמשני צידיו צמחייה עבותה וצפופה וכל זה בין קירות הרים שנראה שאינם נגמרים.

הגענו לזרוע המערבית של האגם, שם חיכה לנו אוטובוס עם מדריך/נהג נחמד למדי. נסענו באחת הדרכים הרחוקות והנידחות בעולם. הדרך נסללה לפני 40 שנה כדי לשמש גישה לתחנת כוח הידרו-אלקטרית שנבנתה באזור. לכל אורך הדרך מפלים, הגבוה מהם 365 מטרים יורד לאורך מצוק מטמטם, כל הזמן פיתולים, פלגים, זרימת מים, ציוצי ציפורים ובעיקר הוד, שלווה ויראה עמוקה לטבע המדהים ביופיו.

באחד הפיתולים נתגלתה הזרוע המזרחית של דאוטפול סאונד. ג'יימס קוק קרא למקום דאוט (ספקdoubt - ), כיוון שהטיל ספק ביכולתה של הספינה שלו להתמודד עם הרוחות, הזרמים והסלעים המפחידים שבכניסה למייצר. עברו מאז 240 שנה ואנחנו כבר יותר משוכללים, מפליגים בקטמארן עם מנועים חזקים ומכשירי ניווט.

נכנסנו לדאוטפול סאונד ממזרח, תודה לאלוהים שהזיז את העננים הכבדים שהתחלנו איתם את הבוקר, השמיים התבהרו והגוונים היו מטריפים. לא הפסקנו לצלם, כל פינה וכל פנייה היו יפות ומדהימות. עברו עלינו שלוש שעות מעניינות מאוד שבהם הפלגנו מ-Deep Cove, עד למוצא של הסאונד לאוקיינוס הדרומי. בכניסה לאוקיינוס הים היה רוגש וגלים בגובה של 3 מטרים טלטלו אותנו אבל למי אכפת, אנחנו נהנינו לראות את הגלים נשברים על הסלעים ולצפות במושבת כלבי הים על אחד הסלעים שבאזור הזה איש לא יכול להטריד את מנוחתה.

צוות הספינה היה אדיב ולא חסך בהסברים מדעיים על היווצרות האזור, על רעשי האדמה החזקים הפוקדים אותו באופן תדיר, כי ניו-זילנד נמצאת על קצהו של לוח טקטוני וכמובן על החיים והצמחייה באזור.

שכחנו להזכיר שחלק מהפסגות עדיין מושלגות, שילוב של גובה וקו רוחב דרומי, לו היינו מגיעים לכאן לפני חודשיים, היינו נהנים מהרבה שלג, אבל זה יחכה לקרחונים ולהר קוק.

במהלך ההפלגה הילדים מצאו להם "חברים" ושיחקו איתם או דיברו. אורי מצא ארגז לגו וישב במשך זמן ארוך ושיחק בו בנה מגדלים ונהנה מאוד. הבנות שיחקו מחבואים ורצו בכל חלקי הסירה. יוסי ואסתל צילמו וצילמו ונהנו מאוד מהנוף. לכולנו היה יום מדהים.

לאחר שחזרנו החנינו את המוטור-הום בקרבת אגם טה-אנאו וחזרנו ללוגיסטיקה השגרתית של אוכל, ניקיונות, סדר יום וכו'. לקראת שקיעה חזרנו לנקודת שינה שלנו. הילדים לא הלכו לישון לפני חצות ואורי בעט ביוסי כל הלילה, בקיצור שום דבר חדש. שימשיך כך...

עד כאן, בין טה-אנאו למנאפורי האי הדרומי, ניו-זילנד.

22 בינואר 2010.

אגם טה-אנאו


היום הגוזלים דרשו יום ללא תנועה הם ממש התעקשו...צודקים. אבל בכל זאת שכנענו אותם שיש נסיעה קצרה עד מנאפורי או טה-אנאו כדי למצוא בית קפה נחמד ומקום נעים יותר להעביר בו את היום - השתכנעו. נסענו למנאפורי ושמחנו כל כך כשהשמש יצאה מבין העננים וראינו פיסות שמיים כחולים לאורך הדרך. הגענו למנאפורי, כפר קטן (300 תושבים) ליד אגם מנאפורי שבחבל הארץ פיורדלנד.

מצאנו בית קפה נחמד, אכלנו שם גלידות ויצאנו לברר על שייט במילפורד-סאונד, אחד הפיורדים המדהימים בניו-זילנד ובעולם כולו. למרות ההבטחה על יום ללא נסיעה המשכנו עד טה-אנאו ושם התמקמנו ליד אגם טה-אנאו והעברנו יום קסום ונעים, הילדים שיחקו על גדות האגם וטיילו לאורך חופיו. הזמנו חבילת טיולים והפלגות בשלושת הימים הקרובים, הפלגה ונסיעה לדאוטפול-סאונד, הפלגה במילפורד סאונד, וביקור במערות התולעים הזוהרות.

בהמשך היום היינו די סטטיים, ארוחות, נשנושים, טיולים קצרים, גן שעשועים, סרטים, סיפורים, משחקים בלה בלה בלה. חיכינו לשקיעה, צילמנו כמה תמונות ממש יפות וכרגע אנחנו בנקודת שינה ליד הנהר המחבר את שני האגמים...

עד כאן, בין טה-אנאו למנאפורי האי הדרומי, ניו-זילנד.

21 בינואר 2010.

יום שלישי, 19 בינואר 2010

הכי דרומה שיש על אדמת ניו-זילנד


טוב, גם הבוקר התחיל אפור, מעונן וקרררררררררררררררר. במרכז המידע ראינו את התחזית והיה כתוב שהיום יהיה שמשי. אם זאת שמש אז מה זה גשם. היה ברור לנו שיש שמש איפה שהוא, אבל עננים אפורים כיסו אותה לגמרי. החלטנו לאמץ גישה חיובית ולהתחיל את היום.

מפארק הקראוונים באו-וואקה (Owaka) נסענו למפלי פורקאונוי (Purakaunui) זו הליכה קצרה בתוך יער יפיפה מלא שרכים מסוגים שונים. כשנחל מפכפך לצידינו וציפורים רבות שרות על ענפי העצים. הגענו למפל נעים ויפה, הצטלמנו והתחלנו את הדרך חזרה למוטור-הום.

רגע נקדיש לאורי, הוא עבר שינוי משמעותי והוא הולך מסלולים בעצמו כל כך יפה, לא מבקש ידיים וממש נעים לשוחח איתו בדרך. מהמפל נסענו לנקודת תצפית מדהימה, שם חנינו לארוחת צהרים חמה. לשמחתנו העננים התפזרו ושמש חמימה יצאה, איזה כיף זה שינה לכולם את מצב הרוח.

המשכנו לאגם קטן של מים מתוקים הנמצא קרוב מאוד לים. אגם ווילקי (Wilkie) נמצא במרחק הליכה קצרה מהחניה. עצים ירוקים עם פריחה אדומה מרהיבה צומחים בקרבתו, השמים הכחולים סוף-סוף משתקפים בו איזה מראה משובב.

נקודת החנייה הבאה הייתה שני חופים, מפרץ פורפויס (Porpoise Bay) ומפרץ קוריו (Curio Bay). מפגש של חוף ים כחול, אדוות גלים צחורה עם סלעים שחורים ומצוקים ירוקים היורדים אליהם. מפרץ פורפויס הוא מפרץ בו ניתן למצוא מאובני עצים בצורות שונות בסלעים השחורים. החוף הזה משמש כביתם של להקת פינגווינים צהובי העין. שני זוגות עמדו במקום שאפשר היה לראותם היטב, במיוחד הזוג הבוגר מבניהם. טיול בחוף הסלעי הזה היה מהנה במיוחד, הילה ואריאל בנו עפיפון קטן מנייר והילדים נהנו להעיף אותו ברוח העזה שנשבה.

אחת התופעות המדהימות שנתקלנו בהם בחופים הסלעיים של ניו-זילנד קיימת גם כאן. אצות עבות בגוונים הנעים בין צהוב-שחור באורך של מטרים משתרעות לאורך הסלעים ונראות כמו מנת פסטה לענקים. או להבדיל, כמו אלפי נחשים המתגודדים יחד. אבל ניו-זילנד היא גן-עדן אמיתי, אין בה נחשים אז כנראה שמדובר בפסטה.

ממפרץ המאובנים המשכנו דרומה לקצה העולם. סלופ פוינט (Slope Point), הנקודה הדרומית ביותר בניו-זילנד ובחלק הזה של חצי הכדור הדרומי. השלט במקום הנמצא על מצוק ציין שהמרחק לקו המשווה הוא כ-5,100 ק"מ בעוד המרחק לקוטב הדרומי הוא כ-4,800 ק"מ בלבד. קו לפי מכשיר הניווט, קו הרוחב הוא 46.3 מעלות דרום על 169 מעלות מזרח. הגענו, צילמנו, צעקנו, חטפנו רוחות עזות והמשכנו למוטור-הום לכיוון נקודת חנייה. מצאנו כזו אחת מקסימה בתוך מגרש דשא ענקי, סמוך לחוף הים ליד אוטארה (Otara). חנינו, התמקמנו, הילדים הלכו לשכשך במים, קצת שיחקנו תופסת ורצנו, עכשיו לומדים קצת חשבון וקצת אנגלית.

עד כאן, קצה העולם האי הדרומי, ניו-זילנד.

19 בינואר 2010.