יום רביעי, 6 בינואר 2010

מקדונלד'ס אינטרנט ומקלחת


אנחנו בשלהי יום נוסף שהיה חביב למדי. התעוררנו בשעת בוקר מוקדמת בניו-איטלי. צלמנו כמה תמונות במתחם המורשת הזה, מעניין מאוד וגם טראגי לחשוב שמתוך 340 נוסעי אונייה רק 217 הגיעו בחיים לאוסטרליה וכל זה קרה לפני 130 שנה בלבד.

בכל אופן, נסענו צפונה עד שהגענו לעוד חוף ים אוסטרלי טיפוסי (חוף לבן, גלים נהדרים, ים כחול-טורקיז, חופים לבנים, גולשים ומזג אוויר מושלם). אורי שחרר קיטור בנדנדה של גן המשחקים, אסתל ישבה להילה ואריאל על הראש בנושא הלימודים שלהן, אכלנו דברים מזדמנים מהמלאים האחרונים שנשארו לנו, בעיקר דגנים, פסטות למיניהן. באופן חריג הכנו פנקייקים לארוחת צהריים.

לאחר נסיעה קצרה הגענו למרכז שירות על פאסיפיק הייויי, כבר נתקלנו בכאלה בעבר, החלטנו להישאר לישון פה. כולם אכלו מקדונלד'ס, דיברנו עם המשפחה באינטרנט ואיזה גברת נחמדה במרכז ה שירות נתנה לנו מפתח למקלחות החמות שיש כאן. הלילה הוא הלילה ה-20 ברצף מחוץ לפארקי קרוואנים מסודרים, מחר נתפנק קצת בפארק ביג 4 שליד הגולד קוסט...

עד כאן, מרכז שירות צ'ינדרה על הכביש הראשי, צפון-מזרח NSW.

7 בינואר 2010.

להתנשק עם דולפינים


רצה המזל ונקודת השינה של אתמול הייתה בסמוך למרכז טיפוח וסיוע ליונקים ימיים. לאחר ברור מי ומה במקום קנינו כרטיס משפחתי שהיה תקף ליום שלם. נהנינו מהופעת הבוקר וגם מהופעת אחר הצהריים, בין לבין אורי התחרפן והאמת היא שגם הילה ואריאל לא למדו בחשק רב מדי. יש ימים כאלה. c'est la vie.

אז מה יש במרכז הימי? פינגווינים קטנים, תנינים, נחשים, אקוואריום קטן ומשעמם. אבל... גם דולפינים ואריות ים אוסטרליים מדהימים. כולם הגיעו לשם בנסיבות שונות, כמו פציעה, תשישות, מחלות. הם שוקמו ומאז הם חיים במרכז ואפילו מתרבים. החבר'ה האלה דופקים הופעות אקרובטיות והיתוליות, מקבלים דגים טריים בתמורה, (סקינר ופבלוב היו מתמוגגים) והעיקר שהילדים מרוצים.

הדבר הכי מגניב היה הקטע בו הדולפינים ואריות הים נישקו אותנו. אצל הדולפינים זה סתם הצמדה של חרטום הפה ללחי אבל אריות הים מנשקים ממש וזו חוויה מצחיקה לאללה. אז כולם נהנו ממופע האקרובטיקה, שיחקו עם החיות בכדורים, הצטלמו איתן, התנשקו איתן. אריאל אפילו שיחקה פריסבי עם נקבת אריה ים לקול תשואות הקהל – עשה לה את היום.

לאחר מופע אחר הצהריים המשכנו בנסיעה צפונה, כרגע אנחנו פחות מ-300 ק"מ מבריסביין בנקודה שנקראת new Italy, שיש בה מוזיאון לזכר המהגרים האיטלקים שבאו הנה בסוף המאה ה-19. מחר נסתובב במוזיאון ונראה מה הסיפור.

זהו, כולם אכולים, רחוצים ועסוקים בלקרוא, לנוח ולראות סרטי וידאו.

עד כאן נקודה 24 ניו-איטלי, NSW.

6 בינואר 2010.

מסע דילוגים


שלושת הימים האחרונים עברו עלינו בתנועה מואצת צפונה לאורך קו החוף של ניו סאות' ווילס. גמאנו למעלה מ-700 ק"מ מג'רביס ביי ועד לקופס הארבור בה אנו נמצאים כעת. את הלילה הראשון העברנו בחניון דרכים ציבורי לצד הכביש הראשי מצפון לסידני (נקודה 129). למחרת נסענו למרכז השירות של תארי. החניון מורשה אך אינו מופיע בספר המטיילים ונתקלנו בו בפעם הקודמת שהיינו כאן בדרך דרומה. החניון שירותים נקיים ומקלחת חמה, כך שכל אחד ואחד מאיתנו יישר קו עם ההיגיינה והרענון של הנשמה.


מה עושים ביומיים כאלה? נוהגים, פה ושם משלימים קניות בסופרמרקט, מתדלקים והרבה וכמובן לומדים חשבון ואנגלית. הילה ואריאל התחרפנו לגמרי מהיומיים האלה, אריאל רצתה הביתה ולהילה נמאס. לפחות מזג האוויר הקריר והמעט סגרירי אפשר לכולם לישון בנעימים בלילה.

היום שחררנו את שסתום הלחץ ונסענו היישר מתארי למתחם "ביג בננה" שליד קופס הארבור. הילדים ואסתל החליקו במשך שעה וחצי על הקרח, נהנו מכל רגע ולא רצו יותר הביתה, אלא להמשיך לטייל. קנינו בסופר של Woolworth, מוצרים לשוטף. עוד שישה ימים מחזירים את המוטור-הום ואין שום כוונה להיתקע עם מלאים – תבורך אסתל על כלכלה נכונה.

כרגע כולם משכשכים בלשון הים של קופס הארבור, מחפשים פיתיונות לדגים ונהנים מאווירה רגועה של סוף היום. השמש מנמיכה לה ומזג האוויר חוזר להתקרר.

מכשיר ה-GPS מראה שאנחנו פחות מ-400 ק"מ מבריסביין, ממנה נטוס לכרייסטרצ'רץ' שבאי הדרומי של ניו-זילנד.

עד כאן נקודה 48 קופס הארבור, NSW.

5-3 בינואר 2010.

יום ראשון, 3 בינואר 2010

ג'רביס ביי


כרגע כולם נמצאים בנקודה 604 על הכביש המהיר לסידני ממזרח לג'רביס ביי.

התחלנו את הבוקר בנסיעה קצרה לבייטמנ'ס ביי, כמה ק"מ צפונית מהנקודה בה ישנו הלילה. אין הרבה מה לעשות שם פרט לעובדה שיש שם מספיק תושבים כדי שיהיה בה סופרמרקט של קולס. נכנסנו, השלמנו מוצרים למקרר והמשכנו הלאה.

חלק ניכר מהדרך התאפיין במזג אוויר הפכפך, פעם שמש ופעם ממטרים כבדים. השתרכנו בהרבה פקקים היום ולבסוף נכנענו ונכנסנו למקדונלד'ס. תפסנו פינה שקטה בקצה המקום, חברנו את המחשב לחשמל והתחברנו לעולם קרי: מיילים, חדשות, פרסום קטעי בלוג, פייסבוק וכו'. פגשנו זוג נחמד מאנגליה שרוכבים באוסטרליה על אופניים כבר כמה חודשים, הם נתנו לנו טיפים על ניו-זילנד ואנחנו להם על ווייטנאם. אחר כך יוסי טען חשמל לסלולארי וגם לסוללה של המצלמה הקטנה, בין לבין פטפט עם שתי משפחות הודיות שהיגרו לאוסטרליה וגילו עניין רב במסע שלנו.

חזרנו למוטור-הום, בטריות מלאות, מיכלי מים מלאים והגענו עד לעיר האסקיסון (Huskisson), הנמצאת בעומקו של מפרץ ג'רביס הענקי. חופים לבנים מדהימים, ענני גשם בצורות שונות בשמים, יאכטות, מדשאות ופאבים מלאים בירה – נפלא.

הבנות למדו מדי פעם, יוסי בלה עם אורי בגן המשחקים ופטפט עם יהודי שוודי דובר עברית שחי חמש שנים בישראל באזור נתיבות ואף שרת בצה"ל. אח"כ דבר עם אירית שנשואה ליהודי, בקיצור בליל תרבויות מכל העולם.

לקראת ערב אסתל ארגנה את המוטור-הום לנסיעה קצרה והגענו לחניון לעוד לילה מחוץ לפארקי קרוואנים. בהתחלה לא יכולנו בלעדיהם ועכשיו אנחנו לא צריכים אותם, אבולוציה של טיול.

עד כאן נקודה 604 ג'רביס ביי, NSW.

2 בינואר 2010.

יום שישי, 1 בינואר 2010

מרימבולה - ברמגוי – נארומה – בינגי בינגי


קו החוף הדרומי של ניו סאות' ווילס מלא בשמות אבוריג'יניים שאין לנו מושג מינימאלי מה פירושם, לא נורא ואין דבר. את הבוקר התחלנו במרי מבולה (Merimbula), מרחק נסיעה קצרה מהמקום בו ישנו בלילה. כשיצאנו מנקודת השינה שני וואלביס חיכו לנו וברכו אותנו בבוקר טוב לפני שהם ברחו חזרה אל בין העצים. חלוקת התפקידים הייתה מסורתית. יוסי שיחק עם אורי בחוף הים בכדורגל ומדי פעם כסה אותו בחול עד לגובה המותניים, אורי מאוד התלהב וכל הזמן רצה עוד ועוד. אסתל ישבה עם הבנות על לימודי חשבון ואנגלית (כרגיל), בין לבין כולם אכלו ארוחת בוקר חלבית ממוצרים זמינים במקרר.

ממרי מבולה המשכנו צפונה לברמגוי (Bermagui), עוד עיר חוף אוסטרלי עם מרינה מקסימה, מפרצוני ים, יערות ובתים שמלחכים את קו המים. מקסים ונדוש כאחד. לאחר נסיעה קצרה הגענו לנארומה (Narooma), מקסימה הנארומה הזאת. הגענו לחוף יפה שהוא חלק מלשון ים. חוף הים היה מאוד רדוד, הילדים צעדו עשרות מטרים לתוך המים. הגלשן שיחק תפקיד מרכזי במיוחד כשיוסי גרר את אורי בריצה מהירה לחוף, הילד התמוגג והיה מאושר מתמיד.

מנארומה נסענו לבינגי-בינגי. נקודה על חוף הים שספר המטיילים ממליץ לבקר בה בשל צורות הסלעים המיוחדות שלה. בדרך נתקלנו בלהקת קנגורו'ס שחיה בטבע וממש הייתה קרובה למוטור-הום שלנו. החוף היה מקסים, יוסי הראה לאריאלה איך לוכדים סרטן סלעים וכמובן איך אחר כך רוקדים איתו על החוף. בסוף החזרנו את היצור החום-ירוק למים. יוסי קבל ביס קטן באצבע...

נסיעה קצרה מבינגי-בינגי הביאה אותנו לנקודה 616. יש לידינו משפחה שחיה כבר 8 חודשים באוטובוס-בית שיש לו נגרר גדול. הם מתכננים לחיות כך שנה נוספת – cool.

זהו, ארוחת הערב מוכנה, מג'דרה, סלט ירקות, עלי גפן ממולאים ומצב רוח.

עד כאן נקודה 616 מצפון לבינגי-בינגי, NSW.

1 בינואר 2010.

עדן - Eden


וולאה, יום נחמד למדי עבר עלינו. אחרי לימודי בוקר וארוחת בוקר יצאנו מעט לפני הצהריים לכיוון כללי צפון. כעבור כ-100 ק"מ פנינו ימינה והגענו לחוף הים של העיירה הקטנה עדן (אידן). מה יש בה? חוף מקסים, מרינה, מפרצונים, גבעות יפות – בקיצור אוסטרליה. השמש הייתה חזקה אז עד שעות אחר הצהריים אסתל ישבה להילה ואריאל על הראש כדי שהן תתקדמנה באנגלית ובחשבון, אכן כך היה.

בין לבין השלמנו מוצרי חלב מהסופר הקרוב, אחר הצהריים כולם נכנסו לים. למזלנו בנקודה בה עמדנו הייתה עמדת מים, כך שכולם התקלחו להם במוטור-הום ויוסי השלים את המים החסרים. נסענו מעט צפונה לנקודה 629 בתוך NSW, אורי נרדם, אכלנו אחלה פסטה בולונז וממש כרגע הילה ואריאל קוראות unseen passages באנגלית. מזג האוויר מאוד נוח ביומיים האחרונים כך שאין צורך בהפעלת מזגן. הלילה מתחילה לה שנת 2010, הלוואי ותהיה מוצלחת ומבורכת כמו קודמתה.

עד כאן נקודה 629 מצפון לעדן, NSW.

31 בדצמבר 2009.

אריאל בת 9

רק אתמול נולדה וכבר בת 9. אריאל המקסימה, המדהימה, הנבונה, היפה והכי אהובה בעולם, חוגגת היום תשעה אביבים, או חורפים. היא אמנם נולדה בדצמבר, אך זוכה לחגוג את יום ההולדת שלה בשיא הקיץ באוסטרליה.

החגיגות התחילו את היום בבוקר כשאריאל דברה עם דודה חנה מת"א ועם דודה אלזה מצרעה ועם המשפחות שלהן. בהמשך היום התקשרו סבתא קלרט, סבתא רחל ודודה רונית. גם משפחתה של ג'ודי נתנה לה מתנה יפה. עוד הפתעה נעימה הייתה מתנת יום הולדת שאריאל קבלה משירה וליאור מאייר, חברים שלה מבית ספר "קשת" שגרים בזיכרון יעקב. ומכתב שהיא קיבלה מירדן גושן ונועם. אמא ואבא נתנו 100 דולר אוסטרלי, כי מסיבת הפתעה אי אפשר לארגן וגם לחברים קצת קשה להגיע. אריאל החליטה בחוכמתה העסקית לשמור אותם לחודש מאי ולהמיר אותם לבהטים תאילנדים, שם כוח הקניה גדול יותר.

נהגנו הרבה היום ושרנו שירי יום הולדת, היא בקשה שיר מהסרט הסיפור שלא נגמר. לאחריו אבא שר לה Oh, it's such a perfect day, I want to spend it with you, such a perfect day, you just keep me hanging on..

בסוף היום הגענו לקאן ריבר (Cann River) במזרח ויקטוריה ואכלנו במסעדה במלון של פעם. האוכל היה מצוין, האווירה הייתה מדהימה. מזל טוב יקרה שלנו, עוד הרבה שנים טובות ומאושרות.

ועכשיו לכרונולוגיה היבשה (אולי לא כל כך יבשה).

בשעת הצהריים יצאנו לדרכנו מהבית של ג'ים וגו'די. היה לנו אירוח נפלא והפרידה הייתה מרגשת. 25 שנה אסתל לא ראתה את ג'ודי, מי יודע מתע תהיה הפעם הבאה. אך באופן מפתיע דווקא יא-יא (סבתא ביוונית) אנסטסיה, אמא של ג'ים הצליחה להרעיד את מיתרי הרגשות שלנו ולגרום לנו לרצות להישאר עוד קצת – נופפנו לשלום ונסענו לדרכנו.

קרוב ל-500 ק"מ נסענו היום כשהכיוון הכללי הוא מזרח ויקטוריה במקביל לקו החוף. עברנו דרך הסנואי'ז, שהם בעצם האלפים האוסטרלים. בחורף מושלג פה, אנחנו נהנינו מיערות עד וצמחיה סבוכה וירוקה מלאה שרכים.

מדי פעם עצרנו לאכול, מדי פעם עצרנו לתדלק ומדי פעם עצרנו כי התחשק לנו. באחת מתחנות הדלק איזה אידיוט עם רכב גבוה כסח את גג התחנה ועשה קצת שמח – לא נעים, טוב שלא אנחנו. הדרך הייתה פתלתלה מאוד אך יפה ונעימה. כרגע אנחנו בנקודת מנוחה לאורך הכביש הראשי. הבטן מרוצה ורגועה מארוחת הערב. אורי רואה את הסרט מאריפוסה בפעם ה-9,000. הילה רואה איתו ואריאל מתאמנת בקריאה באנגלית, אסתל עוזרת לה ואבא כרגיל כותב בלוג ומשחרר את עצמות הגב התחתון שהתאבנו על מושב הנהג קרוב ל-7 שעות היום.

עד כאן נקודה 7 קאן ריבר, ויקטוריה.

30 בדצמבר 2009.